תפר מילוי מוגדר כסדרה של תפרים רצים הרקומים בשורות במטרה לכסות שטחי רקמה גדולים. הגדרה ואפיין תבנית התפר ,זווית התפר ,ואורך התפר יקבעו את מראהו הסופי תפר המילוי הוא סוג התפר בו מצטיינות תוכנות הדיגיטציה לרקמה ממוחשבת.

לכל חברה המייצרת תוכנות רקמה יש מספר תבניות מובנות עבור תפר המילוי המאפשרות למשתמש לשחק עם טקסטורות מילוי שונות. באופן כללי נשתמש בתפר זה כשנרצה לכסות שטח רקמה הגדול מזה הניתן לניסוי ע"י תפר הסטן.

בחירת סוג התבנית תלוי במידה רבה באופי:האובייקט הנרקם. בבואנו לתכנת רקמה של פירות ,למשל תפוח,שהוא בעל מרקם פני שטח חלק במראהו,אזי נשתמש בתבנית מילוי חלקה. תפוז ,לעומת זאת ,הוא פרי בעל מרקם פני שטח מנוקב לכן נבחר סוג מילוי מתאים כפונקציה של גודלו.

המשתנים המגדירים את תפר המילוי:

1. אורך התפר המינימאלי בתפר מילוי אף פעם לא היה קטן יותר מ1.5 מ"מ וגם זה תלוי מאוד בסוג הבד עליו נרקום מכיוון שעל רוב הבדים רקמה בצפיפות כזו תגרום לאזור המילוי להתעוות בלהתכווץ על הבד (הרים וגבעות).
   לכן כמעט תמיד כדאי להגדיר אורך תפר גדול יותר כאשר המקסימום הוא כמו בתפרים אחרים 5-7 מ"מ ו 7-12 מ"מ.
   בכל תוכנת רקמה ,בררת המחדל לאורך תפר בתפר מילוי הוא 4 מ"מ .לעיתים נרצה להגדיר אורך תפר גדול מברירת המגדל, ואתן דוגמאות:כשרוצים לרקום בחוט רקמה לבן על חולצה שחורה ,פעמים רבות יתכן והצבע השחור יראה דרך תפר המילוי.כיצד נתגבר על הבעיה? זו תהיה טעות לחשוב שאם נעלה את המספר המגדיר את צפיפות המילוי .
   הבעיה עם פתרון זה הוא שכשמעלים במידה ניכרת את רמת הצפיפות בתפר המילוי מקבלים עיוותים והתכווצות והרקמה אינה שטוח.
   מה שנצטרך לעשות ברקמה זה להגדיל את אורך התפר במילוי.
   בכל פעם שהמחט עוברת דרך הבד הוא צריכה גם לעלות חזרה ,זה יוצר לרוב את מה שאני מכנה "ריסים של בד בגלל התנועה כלפי מעלה. לתופעה זו אין קשר לצפיפות התפר, אלא למספר החדירות של המחט לבד.
   אם נשנה את ברירת המחדל מ 4 מ"מ ל6 מ"מ ,התפר הארוך יותר ינקב את הבד פחות פעמים והתוצאה תהיה כיסוי שטח טוב יותר ומספר תפרים קטן יותר.
2. צפיפות הוא המשתנה השני הניתן להגדרה ברמת מילוי. למרות שכאן יש לעשות זאת הרבה יותר בזהירות.
   ברירת המחדל לצפיפות תפר המילוי המבוססת על בד הוא בדרך כלל 0.4 מ"מ.
   מרווח בין כל שתי שורות של רקמה. הגדרה זו נכונה ברוב המקרים אך יש להיזהר, לדוגמא כשנרקום מילוי אחד על משנהו ככיווני תפר מנוגדים למרות שצבע חוט הרקמה זהה, ברקמה הסופית נראה צלליות צבע שונות! מה שניתן לעשות ברקמה זה הוא להשאיר את הצפיפות של מילוי הבסיס ב 0.4 מ"מ ואילו את המילוי שבכיוון המנוגד נגדיר בצפיפות נמוכה בהרבה.
   אם המילוי השני היה באותו הכיוון אזי הבד שמתחת היה נראה בין התפרים.
   אך בגלל שחוט הרקמה במילוי העליון הוא בכיוון אחר ובאותו צבע חוט, המילוי העליון כאילו היה בעל צפיפות מלאה ואטומה.
3. כאשר מערבבים שני צבעי חוט רקמה במילוי, ושניהם בדיוק באותו הכיוון עדיף להשתמש באורך התפר, ולא בצפיפות, כדי לחדד את האפקט הוויזואלי של העיצוב. מילוי הבסיס צריך להיות פחות צפוף מברירת המחדל שבתוכנת הרקמה, בערך 0.5-0.6 מ"מ, ואילו המילוי שמעליו פחות צפוף, בערך 0.9-1.2 מ"מ. אם נרצה שהמילוי העליון יהיה בהיר או כהה יותר ממילוי הבסיס ברקמה, אזי נוכל לשלוט על כך ע"י אורך תפר הרקמה ולא צפיפותה! כמה שאורך תפר המילוי העליון יהיה קצר יותר כך תתאפשר יותר שקיעתו אל תוך מילוי הבסיס וגון הרקמה הסופית יהיה בהיר יותר. אם אורך התפר במילוי העליון יהיה ארוך יותר כך הוא יכסה יותר על מילוי התפר התחתון ויראה כהה יותר.